פסק-דין בתיק ת"א 37044-02-12

מבוא

תביעה לתשלום סכום של 4,000,000 ש"ח בגין שווי של מכסות מים שהנתבעת הייתה צריכה לספק ליישובי התובעת כדמי שימוש ראויים בגין מקרקעין שהעמידה התובעת לנתבעת לצורך הקמת מאגר מים במסילת ציון, ב-7 השנים שקדמו לתביעה.

רקע עובדתי

1.                   התובעת היא אגודת מים המאגדת בתוכה את יישובי האגודה בכל הקשור לכמויות מים לחקלאות.  
הנתבעת (להלן: "מקורות") היא חברה ממשלתית לפיתוח מפעלי מים ואספקת מים במדינת ישראל.

2.                   בתאריך 5.6.85 התקשרו התובעת והנתבעת בהסכם (להלן: "הסכם ההקמה") להקמת מפעל מים משותף (להלן: "מפעל המים"), שיוקם בעמק איילון ויהיה חלק ממערכת אספקת המים באזור המועצה האזורית מטה יהודה, ישולב במפעלי המים האזוריים הקיימים של מקורות ויתבסס על הפקת מים ממקורות המים האפשריים באזור. הוסכם כי הבעלות על מפעל המים ורכושו תתחלק בין הצדדים כך שלמקורות יהיו 60% ולתובעת 40%. כן הוסכם כי התובעת תעמיד שטחי קרקע הדרושים להקמת מפעל המים ללא תמורה וגם מקורות תעמיד שטחי קרקע שבבעלותה לצורך ביצוע המפעל (סעיף 11 בהסכם ההקמה. הסכם ההקמה - נספח א' לתצהיר סגיב, נ/3).

3.                   בפועל, מפעל המים כלל שני מאגרי מים: מאגר מסילת ציון, נשוא התובענה, שהקמתו מומנה על ידי מקורות, ומאגר תעוז, שהקמתו מומנה על ידי התובעת ותחנת שאיבה ליד מאגר תעוז.    

4.                   ביום 5.4.90 התקיימה ישיבה בלשכת נציב המים דאז, מר צמח ישי, בהשתתפותו ובהשתתפות נציגי התובעת. בסיכום דיון שהוצא בעקבות הפגישה הנ"ל נכתב, בין השאר, כי התובעת תמשיך לקבל מקרן איזון החזר הון במשך 11 שנים נוספות בגין שימוש מקורות במאגר כמאגר אופרטיבי להעברת מים לירושלים (סיכום הדיון - נספח ה' לתצהיר ישי, ת/1).

על גבי חלקו העליון של סיכום הדיון מיום 5.4.90, נכתב בנוסף, בכתב ידו של נציב המים, בין השאר: "3. גם הקרקע במאגר השני של מקורות ניתנה ללא תמורה לתקופה של 11 שנה". שאר הכיתוב אינו ברור. בצד נכתב: "נציב המים אישר בחתימתו את הסיכום הנ"ל". בתצהירו כתב מר ישי כי הסיכום בין נציבות המים והתובעת היה שהקרקע להקמת מאגר מסילת ציון בשטח של 170 דונם תועמד לשימוש מקורות כאשר בתקופת 11 השנים הראשונות לא תשלם הנתבעת כל תמורה למעט תשלומים לקרן האיזון.

מר ישי אמר עוד בתצהירו, כי סוכם עוד באותו מעמד שהחל משנת 2002 תקצה נציבות המים מכסה נוספת של 2,000,000 קוב מי קולחין ליישובי התובעת כדמי שימוש ראויים בגין העמדת הקרקע האמורה (סעיף 29 בתצהיר ישי). 

5.                   לימים התגלעו מחלוקות בין הצדדים. בתאריך 28.6.04 פנתה התובעת בכתב למר שמעון טל, נציב המים דאז, בטענה שבמשך כ-20 שנה לא קיבלה דבר מהשותפות בגין חלקה בשיעור 40% במפעל המים ושילמה עבור המים שקיבלה את מלוא המחיר. התובעת הודיעה כי אין לה רצון להמשיך בשותפות שהפכה למעשה לפיקטיבית בלבד וביקשה ממנו להתערב בסכסוך בינה ובין מקורות על מנת להגיע להסדר מחוץ לבית המשפט (המכתב נ/1).           

בתאריך 1.8.05 מינה נציב המים, מר שמעון טל, את אינג' גדליה כהן, כבורר בין הצדדים "בקשר לחילוקי דעות בין הצדדים בקשר להסכם זה (ההסכם מיום 6.8.85 - א.מ.) ו/או הנובעים ממנו" (כתב המינוי - נספח ב' לתצהיר סגיב, נ/3).           

6.                   בתאריך 1.4.07 נחתם בין הצדדים, במסגרת הבוררות, הסכם פשרה ראשון שקיבל תוקף של החלטה על ידי הבורר (להלן: "הסכם הפשרה הראשון" - נספח ה' לתצהיר עו"ד כהנא, נ/2).

           
בתאריך 28.1.09 חתמו הצדדים על הסכם פשרה שני ועיקרי, שקיבל תוקף של פסק בורר (להלן: "הסכם הפשרה השני" - נספח ב' לכתב ההגנה, נספח ה' לנספח א' בתצהיר סגיב).

בהסכם הפשרה השני נקבע כי ההסכם שבין הצדדים מיום 5.6.85 מבוטל, וכל מפעל המים, שהוגדר ככולל את שני מאגרי המים תעוז ומסילת ציון, יעבור לבעלותה הבלעדית של מקורות אשר תרכוש את מלוא חלקה של התובעת במפעל, וכל הסיכומים וההסכמות אליהם הגיעו הצדדים בכל הקשור למפעל המים, תפעולו, ההשקעות בו וכיו"ב בטלים (סעיף 1 בהסכם הפשרה השני).